שני איים שכנים, קרובים - רחוקים, צרפתי – איטלקי,  דומים אך שונים, שידעו פולשים רבים וגם כשנכבשו הצליחו לשמר את ייחודם ולפחות את רוחם המרדנית. כאן ניתן לחוש  בניחוח של ימים עברו, של תרבויות רועים הרריות, של אתרים פרהיסטוריים חידתיים, של "פרובינציאליות" אירופאית, קצת מההווה, של מוסיקה פוליפונית שונה וצליל שפות אחרות, גרפיטי שהפך אמנות  ובעיקר הנופים הנפלאים כשסלעי גרניט אדום מכוסים יער ירוק נופלים בתלילות לים כחול...שניהם יחד, אך כל אחד לחוד: סרדיניה – אי של ניגודים: שרידי התרבות הנוראגית העתיקה המיוחסת לשרדנים (על שמם האי סרדיניה) קרוביהם של שכנינו הפלישתים, שהשאירו אחריהם מאות אתרים מדהימים, בנויי אבן שאין דומה להם בשום מקום (חוץ מאשר אולי אצלנו בוואדי ערה). תרבות רועים חצי נוודית בהרים באזור הברבאג'ה ("הברברים" כך קראו להם הרומאים)  ופאר חלומותיהם של אנשי האלפיון העליון – חוף האזמרגד הנפלא. קורסיקה "האי של נפוליון" שנולד בו, זנח אותו ורק התיירים זוכרים אותו לטוב. ערים שאופיין איטלקי – צרפתי, נופי הרים תלולים ומצוקי גרניט מחודדים עוצרי נשימה, קניונים מרהיבים ודרכי רועים עתיקות וגם פוליטיקה מרתקת, שואפת דרור, עד היום.

  נדמה שזה מסע שכל יהודי באשר הוא צריך לעבור פעם בחיים. שכן מדובר במעין סגירת מעגל, הן במישור האישי, הן במישור הלאומי. מסיבה זו, הכוונה אינה לעוד טיול בחו"ל אלא למסע, בזמן ובמרחב. במהלך המסע לפולין, נבקר כמובן באתרי השואה החשובים – בשרידי גטאות, במחנות ריכוז ובמתקני השמדה. במקביל גם ניחשף למאות שנים של חיים יהודיים בפולניה, מתור הזהב במאה ה-16, דרך דמויות מזרם החסידות ועד העולם התרבותי המגוון שבין שתי מלחמות העולם.  יחד עם כל אלה, פולין היא מדינה אירופאית, שבעשרים השנים האחרונות יוצאת מהעידן הקומוניסטי אל האופק המערבי, כפי שנוכל להתרשם באתרי התיירות החשובים דוגמת וורשה וקרקוב.